קהלת, פרק י״ב, פסוק י״א

דִּבְרֵי חֲכָמִים, הכוללים את התקנות שנועדו להרחיק מעבירה, משולים למקלות הכוונה לבהמות כַּדָּרְבֹנוֹת, משום שהם מכוונים את האדם לדרך הנכונה וגמישים למציאות המשתנה. לצד זאת הם משולים למסמרים וּכְמַשְׂמְרוֹת כדי להדגיש את יציבותם המוחלטת, אך בניגוד לברזל הדומם הם נְטוּעִים, חיים ומתפתחים כך שכל דור מוצא בהם משמעות חדשה. תיאור זה מתקשר לביטוי בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, המכוון למסמרים בעלי ראש בולט, לחכמים המלקטים דברי חכמה לחיבורים אחידים, או לדיונים מרובי מחלוקות של תלמידים היושבים באספות. למרות הפסיקות הסותרות שעולות בדיונים אלו, כל הדעות נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, שהוא ה', ודווקא מתוך המשא והמתן ביניהן מתבררת האמת האלוהית השלמה.