קהלת, פרק ד׳, פסוק ג׳

מצבו של מי שטרם נולד וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם, כלומר עדיף גם על מצבם של החיים הסובלים מן העוולות בעולם, וגם על מצבם של המתים שעדיין נושאים עמם את רושם העושק שחוו. מי שעֲדֶן, כלומר עדיין, לֹא הָיָה בעולם, חופשי מן הרוע משום שמעולם לֹא־רָאָה אֶת־הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. הכתוב מתייחס לדורות שעלו במחשבה להיבראות אך לא באו לעולם, וממחיש כי נוח לאדם שלא נברא משנברא. אף על פי שמבחינה הגיונית קשה לייחס את התואר "טוב" למי שכלל אינו קיים, זוהי דרך מליצה המדגישה שאי־קיום מוחלט עדיף על פני מציאות חיים בצל העושק.