קהלת, פרק ז׳, פסוק ט׳

החכמה דורשת מן האדם לטפח סבלנות, ולכן האזהרה אַל־תְּבַהֵל, כלומר אל תמהר, בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס מורה לו שלא להתרגז בקלות ולהפגין זעם כאשר מצבים מנוגדים לרצונו. בעוד שהתפרצות עשויה להעניק פורקן מיידי, האדם המשכיל בוחר לשתוק ולשמור על שיקול דעתו. ההסבר לכך הוא כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ, שכן זעם חסר רסן הוא תכונתם המובהקת של השוטים, שאינם מבינים כי התנהגות זו תגרום להם לבושה ולפגיעה עצמית. אדם כעסן מרחיק מעליו את סביבתו, והבדידות שהוא כופה על עצמו מובילה אותו בסופו של דבר לטפשות, לשיבוש ההבנה ולשכחת תלמודו.