אסתר, פרק א׳, פסוק י״ט

עצתו של ממוכן נועדה להעצים את סמכות המלך ולהגן על היועצים מפני נקמת המלכה, ולכן הוא מציע כי אִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר־מַלְכוּת מִלְּפָנָיו כגזירה מוחלטת ומהירה מאת המלך לבדו. כדי למנוע מהמלך להתחרט, ממוכן דורש שהעונש וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס־וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר ויהפוך לחוק נצחי. הקביעה אֲשֶׁר לֹא־תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מנוסחת בדיפלומטיות אך משמעותה היא גזר דין מוות ושלילת תוארה, צעד שמציל את כבוד המלך כיוון שמעתה היעדרותה תנבע מאיסור חוקי. לבסוף, כדי שהמלך לא יתגעגע ליופייה, מוצע מיד כי וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה, לאישה השווה לה ביופי אך עולה עליה במידותיה הטובות. שימוש במטבע לשון זה מרמז על לקיחת המלוכה משאול בעבר, ומעיד כי היא עתידה לחזור אל צאצאית שלו, הלוא היא אסתר.