אסתר, פרק א׳, פסוק ה׳

בתום המשתה הראשון או בשבוע האחרון שלו, וּבִמְל֣וֹאת תקופה זו, פנה המלך לערוך חגיגה מקומית לְכׇל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה כדי לתגמלם על טרחתם ולבסס את שלטונו. ההזמנה לְמִגָּד֧וֹל וְעַד־קָטָ֛ן שידרה שוויון מעמדי כלפי חוץ, אך הסתירה מזימה לפתות את היהודים, החל ממנהיגיהם ועד לפשוטי העם, לחטוא מרצונם כדי לעורר את כעסו של ה'. המשתה נערך במרחבים מדורגים בַּחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן, שכללו חצרות רחבות, אזורי ירקות ועשבי ריח, ומבנים פנימיים קטנים הנטועים בעצי פרי. המרחבים השונים חוברו יחד כדי להכיל את ההמון העצום, ושימשו הן לאכילה והן למעשי חטא בסתר. בנוסף לשימוש המעשי, החלוקה המשולשת של המקום נועדה להקביל לשלושת העולמות ולשוות למלכותו הארצית של המלך ממד שמימי.