תארו לעצמכם שעבדתם קשה מאוד כדי לארגן חגיגה ענקית במשך חצי שנה. לא הייתם רוצים שמישהו יגיד לכם תודה? זה בדיוק מה שקרה בשושן. אחרי שהסתיימה החגיגה הארוכה לאורחים מכל העולם, המלך אחשורוש החליט לערוך משתה חדש, קצר יותר, של שבעה ימים. המשתה הזה היה מיועד לְכׇל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה. למה דווקא להם? המלך רצה להגיד תודה לתושבי העיר שעבדו כל כך קשה כדי לשרת את האורחים הרבים בחצי השנה האחרונה, ולכן הוא רצה לשתף אותם בשמחתו ולתגמל אותם.
ההזמנה למשתה הייתה לְמִגָּד֧וֹל וְעַד־קָטָ֛ן. המלך רצה להראות כלפי חוץ שכולם שווים בעיניו כעבדיו, ולכן הוא שבר את הכללים והזמין גם את האנשים הפשוטים ביותר להיכנס אל המרחב המלכותי המפואר שלו, מקום שבו בדרך כלל מסתובבים רק שרים ואנשים חשובים. המשתה התקיים במקום מיוחד וגדול שנקרא בַּחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן. המקום הזה היה מורכב מכמה אזורים. גִּנַּת היא אזור יפה שנזרעו בו ירקות, עשבי ריח ושושנים, ובִּיתַן הוא מבנה פנימי קטן או אזור של עצי פרי. בגלל שהגיע המון עצום של אנשים, פתחו את כל האזורים האלה יחד למרחב אחד גדול כדי שלכולם יהיה מקום.
אבל מאחורי כל החגיגה הנוצצת הזו הסתתרה מזימה לא טובה. המלך והמן תכננו לפגוע בעם ישראל. הם רצו לפתות את היהודים לבוא למשתה מרצונם החופשי, לאכול שם אוכל שאסור להם לאכול ולעשות מעשים רעים. הם קיוו שאם היהודים ייכשלו ויעשו את המעשים האלה, ה' יכעס עליהם מאוד. הם פעלו בערמומיות ולא הכריחו אף אחד לבוא, כדי שהיהודים יגיעו בעצמם ולא יוכלו להגיד שהכריחו אותם לחטוא.