רגע ההכרעה בחצר המלוכה חושף כיצד סכסוך אישי בין המלך למלכה הופך למשבר מדיני רחב היקף, המונע משיקולי שלטון ומהשגחה עליונה.
הכתוב מציין כי וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, שכן ממוכן הצליח לשכנע אותם שלא מדובר בגחמה אישית של המלך, אלא בתקדים מסוכן הפוגע בכבודם של כל השרים והגברים בממלכה [שלום אסתר, ביאור שטיינזלץ, מנות הלוי]. המלך, שהיה נתון בכעס ושכרות, שמח לנפח את האירוע לממדים עצומים, דבר החושף בין השורות דמות נלעגת הנתונה בקלות להשפעות [ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, ההסכמה לא הייתה שלמה באמת. השרים אמנם שתקו והסכימו כלפי חוץ, אך בלבם כאבו על אובדן מלכתם הטבעית [יוסף אבן יחיא]. כמו כן, החכמים יודעי הדת והמשפט כלל לא סברו שראוי לגזור עליה עונש מוות, אך המלך בחר להתעלם מהם ולהעדיף את כבוד השרים [אלשיך].
הפרשנים עומדים על כך שהכתוב מדגיש וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּדְבַר מְמוּכָן במקום לכתוב בפשטות "ויעש כן". ניסוח זה בא ללמד שהמלך פעל על סמך עצתו של אדם יחיד, שהיה הצעיר והזוטר מבין היועצים, מבלי לבקש את חוות דעתם של שאר הנוכחים ומבלי שאיש יפתח בדברי סנגוריה כנהוג במשפט [אלשיך, שלום אסתר, מנות הלוי]. העובדה שעצה כה קיצונית ותקדימית התקבלה ללא עוררין מצביעה על התערבות והשגחה מאת ה', שסיבב את פני הדברים כדי לפנות את המקום להמלכתה של אסתר [אור חדש, מנות הלוי].
מבחינה שלטונית, קבלת העצה סימנה מהפך ביחסי הכוחות. ברגע שהשרים הסכימו למהלך, הם למעשה איבדו את כוחם, והמלך נותר בעל סמכות מוחלטת לשפוט ולגזור דין בעצמו ללא צורך באישורם [מלבי"ם, מגילת סתרים]. ייתכן גם שהמלך ייחס את המעשה לדברי ממוכן כדי לא לקחת על עצמו את האחריות המלאה לגזרה [מנות הלוי]. למרות שקיבל את העצה, המלך שינה מעט את סדר הפעולות שהציע ממוכן, כאשר קודם שלח את הספרים לכל המדינות ורק לאחר מכן החל בחיפוש אחר מלכה חדשה [שלום אסתר].
באשר למהות המעשה עצמו, קיימת מחלוקת לגבי גורלה של ושתי. יש המפרשים כי משמעות המילה וַיַּעַשׂ היא גירוש ושתי מבית המלכות והסרתה מתפקידה [אבן עזרא], ויש הסבורים כי היא לא הומתה אלא נכלאה בבידוד עד יום מותה [עמנואל הרומי]. מנגד, הגישה המרכזית בקרב מספר פרשנים גורסת כי הפועל מעיד על עשייה פיזית וקשה, כלומר שהמלך גזר את דינה למוות והוציא אותה להורג בעריפת ראשה [תורה תמימה, מנות הלוי, מגילת סתרים].