תארו לעצמכם שאתם מוזמנים לארמון הכי מפואר בעולם, ונכנסים לאולם שכולו נוצץ. המלך אחשורוש רצה שכל מי שיגיע למשתה שלו פשוט יעמוד בפה פעור מרוב פלא. יצא לכם לחשוב פעם למה במשתה כל כך ענק לא היו בכלל כלי זמר מנגנים? המלך ידע שכל אחד אוהב סגנון שירים אחר, והוא רצה שכולם יהיו מרוצים לגמרי. לכן הוא השקיע רק בדברים שרואים ומרגישים, כי מראה של עושר עצום כולם אוהבים.
אם נרים את הראש למעלה, נראה חופה מרהיבה עשויה מבד חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, שזה אומר בדים יוקרתיים בצבעים של לבן, ירוק ותכלת. הבדים האלו היו אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן, כלומר קשורים ומתוחים באוויר בעזרת חבלים מיוחדים מפשתן דק ומצמר אדום. כל היופי הזה היה תלוי עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ, שהן טבעות כסף עגולות שהונחו על גבי עמודי שיש מפוארים.
כשמורידים את המבט למטה, רואים שהאורחים ישבו על מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף. כדי שאף אורח לא יקנא בחבר שלו ויגיד למה הוא יושב על זהב ואני רק על כסף, המלך עשה חוכמה: כל המיטות היו עשויות מכסף, והרגליים שלהן, שצריכות להיות חזקות ויציבות, היו מזהב.
ומה היה ממש למטה, איפה שדורכים? האורחים הלכו עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת. אלו שמות של אבנים טובות, נדירות ויקרות מאוד. אחשורוש עשה כאן משהו הפוך לגמרי ממה שרגילים: את הדברים הכי יקרים בעולם, אבני החן, הוא שם דווקא על הרצפה כדי שידרכו עליהם, מעליהם מיטות כסף וזהב, והכי למעלה בדים פשוטים יותר. הוא רצה להראות שהוא כל כך עשיר, שאבנים טובות ויקרות הן בשבילו סתם מרצפות.
אבל מאחורי כל היופי הזה הסתתר סוד. אחשורוש תכנן את המשתה כמלכודת רוחנית לעם ישראל. הוא השתמש בכוונה בחוטי צמר ופשתן שאסור ליהודים לחבר יחד, ועיצב את המקום כך שיזכיר את המשכן ואת אוהל מועד הקדושים. המטרה שלו הייתה לבלבל את היהודים, לסנוור אותם מרוב פאר וצבעים, ולגרום להם לשכוח את ה'.