יצא לכם פעם להרגיש כל כך גאים במשהו שלכם, עד שרציתם שכולם יראו אותו מיד? המלך אחשורוש הרגיש כך בסוף המשתה הענק שלו, כשהוא היה שיכור ומלא בגאווה. הוא רצה להשוויץ בדבר שהכי סימל את ההצלחה שלו: היופי של אשתו. המלך נתן פקודה לְהָבִיא אותה. הוא לא הזמין אותה בכבוד, אלא שלח את המשרתים לקחת אותה בכוח, כאילו הייתה חפץ ששייך לו, תוך שהוא רומס את הכבוד שלה. הוא קרא לה אֶת־וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, קודם כל "ושתי" ורק אחר כך "המלכה", כדי להראות לכולם שהיא מלכה רק בגלל שהוא המלך והוא זה שבחר בה.
אחשורוש דרש שהיא תבוא בְּכֶתֶר מַלְכוּת, אבל בצורה משפילה מאוד, רק כדי להראות לכולם שהוא שולט בה לחלוטין. כדי להצליח בתוכנית שלו, המלך השתמש בתכסיס. הוא אמר למשרתים להביא אותה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כדי שושתי תחשוב שהיא מוזמנת לפגישה פרטית רק איתו, בזמן שבאמת הוא תכנן להציג אותה מול כל ההמון.
המטרה שלו הייתה לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת־יָפְיָהּ. הוא קרא לה פתאום, בלי לתת לה זמן להתארגן או להתקשט, כדי להוכיח שיופייה הוא טבעי לגמרי, כִּי־טוֹבַת מַרְאֶה הִיא. שמתם לב שהמלך רצה להראות אותה קודם לאנשים הפשוטים ורק אחר כך לשרים החשובים? זו הייתה מחשבה חכמה מצידו. הוא ידע שהאנשים הפשוטים יתלהבו מיד ויריעו בקול, וכך השרים המכובדים, שאולי היו ביקורתיים או מקנאים, ייאלצו לשתוק ולהסכים עם כולם.
אבל מאחורי הגאווה של המלך והתוכניות שלו, הסתתר משהו גדול הרבה יותר. ה׳ כיוון את כל האירועים האלה. הפקודה הגאוותנית הזו היא מה שגרם לושתי לאבד את המלוכה, וזה היה הצעד הראשון והחשוב שפינה את הדרך לאסתר המלכה להגיע לארמון, כדי שתוכל בעתיד להציל את עם ישראל.