חשבתם פעם איך החלטה פזיזה אחת של מלך יכולה לשנות את ההיסטוריה של עם שלם? זה בדיוק מה שקורה ממש בסוף המשתה הענק של אחשוורוש. המלך חיכה עד בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי של המסיבה, כשהוא כבר היה רגוע שהאירוע הצליח, כדי להשוויץ ביופי של אשתו ושתי. אבל היום הזה לא היה סתם יום, זה היה יום שבת. בזמן שעם ישראל מנצל את יום השבת כדי להתקרב לה' וללמוד תורה, המשתה של המלך הפך לזמן של שטויות ופריצות. ה' בחר בדיוק ביום הזה כדי לעשות מהומה בארמון, לעצור את החטאים של המשתה ולהתחיל להכין את הדרך להצלת עם ישראל.
המצב של המלך באותו רגע היה כְּטוֹב לֵב־הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן. היין אולי עשה לו מצב רוח טוב, אבל הוא גם גרם לו לאבד שליטה ולפעול מתוך דחף של רגע, בלי לחשוב או להתייעץ. שמתם לב שכתוב "כטוב" ולא "בטוב"? זה בא ללמד אותנו שהשמחה של אנשים רשעים שחושבים רק על עצמם היא אף פעם לא שלמה, והיא תמיד מסתיימת בכעס ובחורבן, בניגוד לשמחה הטהורה והאמיתית של עם ישראל.
מתוך השתכרות וחוסר מחשבה, המלך נותן פקודה מבזה ומבקש להביא את ושתי מול כל השרים כשהיא עונדת רק את כתר המלכות, כדי להוכיח לכולם שהיופי שלה הוא טבעי לגמרי. למה ושתי קיבלה עונש כל כך משפיל דווקא ביום שבת? כי היא הייתה מתאכזרת לבנות ישראל, מכריחה אותן לעבוד בשבת ופוגעת בכבודן. לכן ה' דאג שהיא תיענש מידה כנגד מידה, בדיוק באותו יום ובצורה שפגעה בכבודה שלה.
כדי לקרוא לה, המלך שולח את שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת־פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. אלו היו פקידים בכירים והמשרתים האישיים שלו, שהיו יכולים לעבור בין האזור של הגברים לאזור של הנשים. העובדה שהמלך שלח את המשרתים שלו, ולא נתן למשרתים של המלכה לקרוא לה, נועדה להראות לכולם שהיא תלויה רק בו ולהקטין את החשיבות שלה.
אם נסתכל על השמות של המשרתים האלו, כמו לִמְהוּמָן, בִּזְּתָא וחַרְבוֹנָא, נגלה רמז מרתק. למרות שאלו שמות פרסיים רגילים, הם נשמעים ממש כמו המילים מהומה, ביזה וחורבן. השמות האלו מרמזים לנו שכל הבקשה חסרת ההיגיון הזו לא הייתה סתם טעות של מלך שיכור. ה' פעל מאחורי הקלעים ויצר מהומה גדולה כדי לזעזע את הארמון, והכל למען מטרה אחת חשובה מאין כמוה, הצלת עם ישראל.