יצא לכם פעם לחשוב איך זה לחיות בממלכה ענקית ששולטת על כל העולם כולו? הסיפור שלנו מתחיל בדיוק במקום כזה, אבל כבר בהתחלה יש רמז לכך שמשהו מתוח עומד לקרות. המילים הראשונות הן וַיְהִי בִּימֵי. המילה הקטנה "ויהי" מרמזת לנו על תקופה של צער ודאגה. ואכן, זו הייתה תקופה קשה לעם ישראל, במיוחד בגלל שהמלך עצר את הבנייה של בית המקדש השני.
למלך הזה קראו אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. המגילה מדגישה וכותבת הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, כדי ללמד אותנו שהאופי שלו לא השתנה. מתחילת תקופת המלכות שלו ועד סופה הוא נשאר בדיוק אותו אדם: אדם פשוט, ולפעמים גם אכזר והפכפך, שקיבל החלטות קשות ופזיזות בלי לחשוב יותר מדי.
המילה הַמֹּלֵךְ מגלה לנו סוד מעניין: אחשורוש בכלל לא נולד למשפחה של מלכים. הוא הפך למלך בכוחות עצמו, בזכות הכוח והכסף הרב שהיו לו, והפך לשליט יחיד שעושה בממלכה שלו כל מה שעולה על רוחו.
עד לאן הגיעה השליטה שלו? מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ. אלו שתי מדינות שנמצאות בקצוות שונים לגמרי של העולם, וזה מראה לנו שהוא פשוט שלט מסוף העולם ועד סופו.
המגילה מספרת שהממלכה חולקה ל-שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה. שימו לב לסדר של המספרים: קודם שבע, אחר כך עשרים, ולבסוף מאה. זה מלמד אותנו איך הוא התקדם שלב אחרי שלב. בהתחלה הוא כבש שבע מדינות, מתוכן הוא שאב כוח לכבוש עוד עשרים, וכן הלאה עד שהשתלט על כולן. האמת היא שפעם הוא שלט על כל מדינות העולם, אבל בגלל שעצר את בניית בית המקדש, הממלכה שלו קטנה ונשארו לו בדיוק מאה ועשרים ושבע מדינות. המספר הזה אינו מקרי בכלל, ויש בו משהו מיוחד: שרה אמנו חיה בדיוק מאה ועשרים ושבע שנים. בזכות השנים הטובות של שרה, זכתה הנכדה שלה, אסתר המלכה, למלוך על אותו מספר בדיוק של מדינות.