אסתר, פרק א׳, פסוק ג׳

תארו לעצמכם שאתם מקבלים תפקיד חשוב לנהל ארץ ענקית, אבל מסביב יש מלחמות ואנשים שמנסים למרוד בכם. האם הייתם עורכים מסיבה גדולה מיד? כנראה שהייתם מחכים שהכל יירגע. זה בדיוק מה שעשה המלך. רק בשנת שלוש למלכו, אחרי שהוא סיים להילחם, השיג שקט והרגיש שהשלטון שלו חזק ויציב, הוא החליט לחגוג. המלך עשה משתה, אבל לא סתם כדי ליהנות. זו הייתה תוכנית חכמה. הוא רצה שכל השרים יאכלו מהאוכל שלו, כדי שהם יהיו נאמנים אליו ולא יעזו למרוד בו לעולם. המלך הזמין למסיבה לכל שריו ועבדיו, והוא בחר להזמין קודם כל את המשרתים ואת אנשי הצבא שלו, ורק אחר כך את השרים החשובים של המדינות. הוא עשה זאת כדי להראות שהוא מעריך את הצבא הנאמן שעזר לו לנצח במלחמות, יותר מאשר את השרים האחרים. למשתה הגיע חיל פרס ומדי, שהן בעצם שתי מדינות שונות שהתחברו יחד לממלכה אחת גדולה. הגיעו גם הפרתמים, שהם האנשים המכובדים והאצילים ביותר בממלכה. כולם ישבו במשתה לפניו, כלומר, המלך סידר את המקומות כך שכולם יהיו גלויים מול העיניים שלו. בצורה כזו הוא הזכיר לכל השרים שהוא השליט הגדול ושהם כולם תלויים בו.