אסתר, פרק א׳, פסוק י״ג

למרות זעמו על סירובה של ושתי, המלך נמנע מענישה פזיזה ובוחר להעביר את ההכרעה למומחים, כדי למנוע האשמות בעריצות, מתוך חשש מתגובת העם, או בתקווה שאהובתו תזוכה. לשם כך, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים, יועצים שבחנו את המקרה דרך תקדימים היסטוריים, גזירות המזלות, נסיבות התקופה או על פי חכמת ישראל. פנייה זו אינה מעידה על חולשה, שכן כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ והנוהג המלכותי הקבוע היה להביא כל סכסוך לדיון מקצועי. התיק הובא לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין, המומחים לנימוס המוסרי ולמשפט האזרחי, מתוך ניסיון אפשרי להפוך את האירוע ממרד שדינו מוות לסכסוך משפחתי שבו תזוכה המלכה בזכות צניעותה.