אסתר, פרק ח׳, פסוק ג׳

אף על פי שהמן נתלה, איגרות ההשמדה נותרו בתוקף, ואסתר נאלצה לסכן את חייה ולהיכנס אל המלך ללא הזמנה כדי להציל את עמה. מכיוון שביטול חוק מלכותי נחשב לפגיעה בכבוד המלך, וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בטיעונים שכלתניים, אך שילבה זאת עם ענווה יתרה והתבטלות רגשית כאשר וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ. בחוכמתה תלתה אסתר את האשמה כולה בהמן, וביקשה לְהַעֲבִיר אֶת רָעַת הָמָן, כלומר לבטל את עצתו הרעה ולעצור את הפגיעה המיידית ביהודים, וכן לעקור את מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים, שהיא סכנת ההשמדה העתידית הכתובה באיגרות. התואר הָאֲגָגִי נועד להדגיש כי מדובר בשנאה עתיקה של זרע עמלק, ולכן מותו של המן אינו מספיק ויש לשרש את המזימה כולה כדי למנוע מתומכיו לבצעה.