אסתר, פרק ח׳, פסוק ז׳

המלך מתמודד עם איסור חוקי לבטל את גזירת ההשמדה, ולכן הוא פונה ישירות לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּלְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי ומציע פתרון חלופי המבוסס על הרתעה. בהכרזתו הִנֵּה בֵית־הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר והוספת העובדה כי וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל־הָעֵץ, הוא מעביר מסר פומבי לכל עמי הממלכה שיחסו ליהודים השתנה וכל הפוגע בהם ייענש. המלך מדגיש שהמן נתלה עַל אֲשֶׁר־שָׁלַח יָדוֹ בַּיְּהוּדִֽים, מה שמאפשר לו להטיל את האשמה הבלעדית על השר ולנקות את עצמו ממעורבות. צעדים אלו מפיגים את חששותיה של אסתר ומעניקים גיבוי מלא לניסוח אגרות חדשות שיעקפו את הגזירה המקורית, בין אם על ידי הצגתה כזיוף, פירושה מחדש או מתן רשות ליהודים להתגונן.