אסתר, פרק ח׳, פסוק ח׳

המלך אחשורוש מעניק למרדכי ולאסתר סמכות להציל את היהודים, אך מבהיר כי פקודה מלכותית שכבר נחתמה, כלומר וְנַחְתּוֹם, אֵין לְהָשִׁיב ולבטל. חוקי פרס היו מוחלטים וכבלו אפילו את המלך, שכן ביטול צו נחשב לפגיעה בכבודו ועלול היה להיראות כזיוף. משום כך המלך מורה להם וְאַתֶּם כִּתְבוּ, ציווי המדגיש את יושרו של מרדכי שהמתין לרשות מפורשת ולא ניצל את טבעת המלך על דעת עצמו. עליהם לנסח אגרות חדשות כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם, כלומר למצוא פרצה חוקית ולעשות את הטוב והישר בעיני ה'. מכיוון שאגרות המן נותרו בתוקף, הפתרון היה כתיבת פקודות חדשות המנטרלות אותן, בין אם על ידי מתן רשות ליהודים להתגונן, ובין אם בהוראה לשרי המדינות להגן עליהם בטענה שהמן פעל מתוך מרמה ומרד.