שמות, פרק ט״ו, פסוק כ״ז

לאחר תלאותיהם וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה, כלומר הגיעו לאילים, נאת מדבר שופעת המהווה היפוך גמור לתחנתם המרירה הקודמת. הכתוב מתאר כי היו וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, שהם מעיינות שהכין ה' מראשית הבריאה כדי לספק לכל שבט נביעה משלו. במקום צמחו גם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים, עובדה המעידה על מתיקות המים שכן עצים אלו אינם מצליחים לגדול באדמה מרירה, ומספרם מקביל לשבעים הזקנים או מציין שבעים זנים שונים. התנאים הייחודיים גרמו לעם להתעכב במקום זמן רב, וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם בעיקר בזכות איכותם, עצירה שסימלה גם את ההתעמקות בלימוד התורה והמעבר אל מתיקותה והרחבתה.