שמות, פרק ט״ו, פסוק כ״ג

כאשר וַיָּבֹאוּ מָרָתָה, כלומר הגיעו למקום ששמו מרה, ניצבו בני ישראל בפני מבחן שנועד לזקק את אמונתם. לאחר ימי צימאון הם קיוו לשתות, אך וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם משום שהמעיין היה מלוח בטבעו, או שהמים הפכו למרים בדרך נס. ההסבר לכך שכִּי מָרִים הֵם מתייחס למרירות המים עצמם, או למצבם הנפשי של בני ישראל, שמרירותם הפנימית גרמה להם לטעום הכל כמר. המקום קיבל את שמו, ועַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה, בעקבות טעם המים בלבד ולא משום שהעם המרה את פי ה', אף שיש קשר רעיוני בין המושגים. משבר זה נועד ללמדם תלות מוחלטת בה', לטהר אותם מהשפעת מצרים ולהכינם לקבלת התורה.