קריעת ים סוף לא הייתה רק אירוע הצלה מקומי, אלא מאורע שהיכה גלים וזעזע את המערכת הפוליטית והצבאית של המזרח התיכון כולו. השמועה על הנסים שעשה ה׳ חרגה מגבולות מצרים והטילה אימה על עמי האזור.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילים שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן מתארות את התגובה המיידית של אומות העולם לשמע הנסים, אשר ערערו לחלוטין את שלוותם. למרות שהפועל יִרְגָּזוּן נכתב בלשון עתיד, הפרשנים מסכימים כי משמעותו היא הווה, והמשורר מתאר את הדברים כאילו הם מתרחשים לנגד עיניו. כלומר, מיד כאשר שמעו את השמועה, התחילו העמים לרעוד [רש"י, מזרחי, גור אריה, שפתי חכמים, שד"ל]. משמעות המילה יִרְגָּזוּן היא זעזוע, חרדה ורעדה עזה [שד"ל, רלב"ג]. הפחד העמוק נבע מההבנה שאם אומה של עבדים הצליחה להחריב את האימפריה המצרית האדירה, לעשות שפטים בפרעה ולצאת ברכוש גדול, הרי שאיש לא יוכל לעמוד בפניהם [שפתי כהן].
הפסוק כאן, יחד עם הפסוק שאחריו, מתמקד בארבע אומות ספציפיות: פלשת, אדום, מואב וכנען. מדוע נבחרו דווקא אומות אלו? קו מחשבה אחד מסביר כי עמים אלו שכנו בדיוק על מסלול ההליכה בין מצרים לארץ המובטחת. הפחד שלהם נבע מכך שישראל עתידים לעבור סמוך לגבולם או לכבוש את ארצם מידם [אבן עזרא, שד"ל, מלבי"ם, קאסוטו]. מנגד, גישה אחרת רואה באומות אלו סמל גלובלי. ארבע האומות מייצגות את ארבע רוחות השמים, ובכך הכתוב מלמד שכלל הישוב בעולם כולו נזדעזע מפרסום הנס [רבנו בחיי, תולדות יצחק].
בחלקו השני של הפסוק, המוקד עובר אל התגובה הייחודית של הפלשתים: חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. הצירוף יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת מתייחס ליושבי ארץ פלשת [אבן עזרא, אבי עזר]. המילה חִיל מבטאת רעדה המלווה בכאב עז, בדומה לחבלי לידה [שד"ל, שפתי כהן]. זהו פחד עמוק של מי שמבין שעל חשבון קיומו שלו, הולכת ונולדת כעת אומה חדשה וחופשית [רש"ר הירש].
מדוע אחז את הפלשתים פחד כה משתק וכואב, יותר משאר העמים? הפרשנים מציעים לכך שני מניעים עיקריים. המניע הראשון הוא פחד מנקמה. הפלשתים זכרו היטב כיצד אנשי העיר גת הרגו רבבות מבני שבט אפרים, אשר טעו בחישוב הקץ ויצאו ממצרים שלושים שנה לפני הזמן הראוי לגאולה. כעת, הפלשתים היו בטוחים שבני ישראל מגיעים כדי לנקום את דם אחיהם [רש"י, רבנו בחיי, חזקוני, ברטנורא, אלשיך]. המניע השני הוא גיאוגרפי. ארץ פלשת הייתה הדרך הקרובה והישירה ביותר ממצרים לכנען, ולכן הפלשתים היו משוכנעים שהסכנה קרובה אליהם מתמיד והמלחמה ניצבת ממש בפתח ביתם [שפתי כהן].