שירת הים חוזרת לאחור אל הרגעים שקדמו למפלת המצרים, ומשרטטת את הלך נפשו של האויב רגע לפני אובדנו. כאשר קפאו מי הים והפכו למעבר יבש, טעה פרעה לחשוב שהדבר פועל לטובתו. ביטחונו העצמי גבר, והוא לא שיער שלפניו מלכודת אלוהית שנועדה להפילו בתוך המים [רמב"ן, ספורנו, אור החיים].
כדי לפתות את שריו ועבדיו לצאת עמו למרדף המסוכן אל תוך הים, הלהיב אותם פרעה בדברים ובהבטחות לשלל [רש"י, צאינה וראינה]. סגנון הדיבור בפסוק, המורכב מרצף של פעלים קצרים ומהירים ללא ו"ו החיבור, ממחיש את היהירות, הפזיזות והוודאות של האויב בניצחונו הקל והמיידי [שד"ל, קאסוטו].
תוכניתו של פרעה, כפי שהיא משתקפת בדבריו, כללה שלושה שלבים אכזריים [אור החיים, תולדות יצחק]:
ראשית, אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל – השגת בני ישראל וחלוקת רכושם, כולל החזרת כלי הכסף והזהב שלקחו ממצרים ואף לקיחת הנשים לשפחות [מלבי"ם, התורה].
שנית, תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי – מילה זו טומנת בחובה משמעות כפולה, ופירושה המקובל הוא: נפשי, רוחי ותאוותי יבואו על סיפוקם המלא מתוכם [רש"י, שד"ל]. יש מפרשים ביטוי זה מלשון כריתה [רלב"ג, הכתב והקבלה], ויש שרואים בכך רצון להחזיר את ישראל לעבדות מתוך התעמרות קשה מבעבר [אור החיים]. גישה ייחודית מציעה כי פרעה התכוון דווקא להעניק לישראל את השלל ולמלא אותם בכל טוב, רק כדי שמפלתם לאחר מכן תהיה מגבוה, ותיראה כואבת וגלויה הרבה יותר [כלי יקר].
השלב השלישי בתוכנית הוא אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי. משמעות אָרִיק חַרְבִּי היא שליפת החרב מהנדן כך שהוא נותר ריק [רש"י, רשב"ם], או התחמשות והזדיינות לקראת קרב [בכור שור]. מאחר שבני ישראל היו עם של עבדים ולא מלומדי מלחמה, פרעה הרגיש בטוח מספיק להתקרב אליהם לקרב פנים אל פנים בחרב, ללא צורך ביריית חצים מרחוק [העמק דבר]. דעה נוספת גורסת כי פרעה התגאה שגם אם חרבו תהיה "ריקה" וחסרה, הוא יוכל להכניע את ישראל החלשים בידיו החשופות בלבד [כלי יקר].
באשר למילה תּוֹרִישֵׁמוֹ, נחלקו הפרשנים: הגישה המרכזית מפרשת זאת מלשון השמדה וחיסול [אבן עזרא, שד"ל]. אחרים מסבירים זאת מלשון רישוש ודלות, כלומר גזילת כל רכושם והפיכתם לעניים [רש"י, מזרחי], ויש הסבורים כי הכוונה היא מלשון ירושה ובעלות – כיבושם מחדש והחזרתם בכוח להיות רכוש מצרי [קאסוטו, רש"ר הירש].