התמודדותו של ה' מול אויביו אינה דורשת כלי נשק או מאמץ פיזי, אלא מתבצעת באמצעות גילוי עוצמתו ומידת הדין בלבד, המכניעות את הגאווה האנושית כהרף עין.
המילה גְּאוֹנְךָ מבטאת כוח עצום והתנשאות מעל כל מי שמתגאה, וניצבת בניגוד לגדולה המדומה של האויבים [אבן עזרא, שד"ל, רש"ר הירש]. ה' יכול היה להשמיד את המצרים בקלות רבה וללא מאמץ, אך השימוש בביטוי וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ מלמד כי הוא בחר לפעול מתוך גילוי שכינה עצום, כדי לעשות בהם שפטים גלויים באמצעות ניסים ומופתים מהדהדים [אור החיים].
לגבי זהותם של קָמֶיךָ, רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר באויבי ישראל. כל מי שקם על עם ישראל או מנסה לבטל אותם מקיום המצוות, נחשב כמי שקם כנגד ה' בעצמו [רש"י, רבנו בחיי, הדר זקנים]. הפועל תַּהֲרֹס מבטא השפלה, הפלה בכוח ושבירה [רשב"ם, שד"ל]. פרשנים רבים רואים בכך דימוי צבאי: צבא ערוך למלחמה מדומה לבניין יציב ומלוכד, וה' פירק וניתץ את המבנה הצבאי של המצרים לחלוטין [מלבי"ם, רש"ר הירש, העמק דבר]. בנוסף, יש כאן ענישה של מידה כנגד מידה: המצרים הכריחו את ישראל לבנות מבנים בפרך, ולכן ה' הורס אותם ואת מבצריהם [רבנו בחיי, שפתי כהן].
לאחר פירוק הצבא, מגיע שלב ההשמדה הסופית. המילה חֲרֹנְךָ נגזרת מלשון חום ושריפה [שד"ל]. בשונה מכעס של בשר ודם, שאינו יכול לפגוע ללא מעשה פיזי, כעסו של ה' הוא כלי הנשק עצמו [פרדס יוסף, אבן עזרא]. ה' לרוב עוצר את כעסו, אך כאשר הוא משלח אותו, הוא פועל כמלאך משחית [רש"ר הירש, קאסוטו]. מתוך כך נוצרת הבחנה בין שני חלקי הפסוק: "תהרוס" מתאר את פיזור הצבא ושבירתו בעודם בחיים, ואילו תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ מתאר את השלב הבא של השמדתם המוחלטת ללא ניצולים [העמק דבר].
המילה יֹאכְלֵמוֹ מופיעה בפסוק עם תוספת של האות וי"ו בסופה. מעבר להיותה צורה פיוטית עתיקה [שד"ל], יש שרואים בה שילוב מכוון של לשון יחיד ורבים, המלמד כי ההמון המצרי העצום הושמד כולו יחד, ברגע אחד ובמהירות, כאילו היו גוף אחד [הכתב והקבלה].
הדימוי כַּקַּשׁ נושא מספר משמעויות. ראשית, זוהי ענישה של מידה כנגד מידה על כך ששעבדו את ישראל באיסוף קש לתבן [שפתי כהן]. שנית, קש נשרף במהירות עצומה באש. הדבר מלמד שהחרון כילה אותם מיד, במיתה מהירה וללא ייסורים מתמשכים [העמק דבר, שד"ל]. יש מי שמוצא במוות המהיר והקל הזה חסד מסוים, שכן למרות רשעותם של המצרים, הם שימשו כמעין "כור היתוך" שבו נזדככו ישראל לקראת קבלת התורה [שפתי כהן].