לאחר שירת האנשים על קריעת הים, מתייצבות הנשים לחלוק כבוד לה' בדרך ייחודית המשלבת שירה, נגינה ותנועה. הובלת הנשים על ידי מרים מדגישה את מעמדן הרוחני הגבוה של נשות ישראל, שבזכות אמונתן נגאלו ישראל ממצרים, ושזכו גם הן לגילוי שכינה במעמד זה.
המקרא מכנה את מרים הַנְּבִיאָה, תואר שזכה למספר הסברים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמרים אכן ניחנה ברוח הקודש וניבאה שעתיד להיוולד מושיע לישראל, עוד בטרם נולד משה [רש"י, מלבי"ם, אלשיך]. גישה אחרת מסבירה כי התואר "נביא" במקרא ניתן גם לאדם המומחה בשירה, בניגון ובאמירת דברי שבח לה' [רשב"ם, שד"ל, חזקוני]. מנגד, יש הסבורים כי נבואתה החלה ברגע זה ממש, שכן על שפת הים זכו כל הנשים להשגה רוחנית ולמראה נבואי של השכינה [כלי יקר, ביאור יש"ר].
הכתוב מייחס אותה כאֲחוֹת אַהֲרֹן, ולא כאחות משה. מדוע? הדעה הרווחת היא שזהו מנהג המקרא לייחס את בני המשפחה על שם האח הבכור [רשב"ם, שד"ל, קאסוטו]. אחרים רואים בכך השלמה של מתן כבוד לאהרן, שלא הוזכר בשירת הים עצמה [רמב"ן, רבנו בחיי, צאינה וראינה]. מבחינה רוחנית, ייחוס זה בא ללמד שדרגת נבואתה של מרים הייתה שווה לזו של אהרן, אך לא הגיעה למדרגתו הייחודית של משה [העמק דבר, ביאור יש"ר, קונטרס חיבה יתירה]. לפי פירוש נוסף, הכתוב רומז לזמן שבו החלה נבואתה – תקופה שבה הייתה רק אחותו של אהרן, לפני שמשה בא לעולם [רש"י, תורה תמימה].
מרים לוקחת אֶת־הַתֹּף בְּיָדָהּ. התוף הוא כלי הקשה עשוי חישוק עץ או מתכת שעליו מתוח עור [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. הבאת התופים מעידה על אמונה עצומה: הנשים הצדקניות היו כה בטוחות שה' יעשה להן נסים, עד שהכינו כלי נגינה מראש והוציאו אותם עמן ממצרים [רש"י, מלבי"ם]. יש המסבירים כי השימוש בכלי הנגינה נועד לעורר את השמחה, שכן רוח הקודש והנבואה שורות רק מתוך שמחה [כלי יקר, אלשיך]. מנגד, יש המפרשים שהשימוש בתוף נועד למטרה מעשית של צניעות – קול ההקשה החזק נועד להבליע את קול שירת הנשים, כדי שלא יישמע על ידי האנשים [צאינה וראינה, פרדס יוסף].
בעקבותיה, וַתֵּצֶאןָ כׇֽל־הַנָּשִׁים֙ אַחֲרֶ֔יהָ. יציאת הנשים לשורר בנפרד, כשהן מובלות על ידי אישה גדולה ומכובדת, שיקפה מנהג קדום לחגוג ניצחונות בשירה נשית קבוצתית [שד"ל]. שמחתן של הנשים אף עלתה על זו של האנשים, שכן הן חוו את מרירות השעבוד באופן עמוק יותר, ולכן גם תגובתן לגאולה הייתה מתפרצת ונלהבת יותר, וכללה לא רק שירה אלא גם נגינה וריקוד [חומש קה"ת].
החגיגה מלווה בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת. המילה "מחולות" מתפרשת לרוב כריקודי מעגל שאפיינו את חגיגות הניצחון [רש"ר הירש]. אולם, חלק מהפרשנים טוענים כי לא מדובר בריקוד, אלא בשם של כלי נגינה, אולי כלי מתכת עגול המשמיע צלצול, בדומה לתוף [שד"ל, קאסוטו, ביאור שטיינזלץ]. מעבר למשמעות המילולית, יש הדורשים את המילה מלשון מחילה, ללמדנו שכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה לה' – מוחלים לו על כל עוונותיו [כלי יקר, שפתי כהן].