שמות, פרק ט״ו, פסוק כ״ב

המילה וַיַּסַּע מלמדת כי משה נאלץ להסיע את העם בעל כורחם, שכן הם סירבו לעזוב עקב הרצון לאסוף את אוצרות המצרים, הכמיהה להישאר בקרבת ההתגלות האלוהית והפחד מפני המדבר. משם הם הגיעו אל מִדְבַּר־שׁוּר, אזור השוכן על גבול מצרים ונקרא כך על שם חומה מבוצרת שעמדה בו. כאשר הלכו שְׁלֹשֶׁת־יָמִים במדבר וְלֹא־מָצְאוּ מָיִם, היה זה משום שמלאי המים שלקחו עמם מהים אזל. חוסר המים לא היה מקרי, אלא ניסיון מאת ה' שנועד להרגילם לביטחון מוחלט בו. עם זאת, יש הרואים בצמא גם עונש על כך שהתעכבו סביב הביזה במקום למהר לקבלת התורה.