יצא לכם פעם למצוא משהו כל כך מיוחד עד שפשוט לא רציתם לעזוב אותו? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל מיד אחרי קריעת ים סוף. הים פלט אל החוף המון אוצרות של המצרים שניסו לרדוף אחריהם, כמו כסף, זהב ואבנים טובות. העם היה כל כך עסוק באיסוף האוצרות, עד שמשה היה צריך ממש להכריח אותם להתנתק מהמקום ולהמשיך במסע אל המדבר. לכן כתובה המילה וַיַּסַּע, שמלמדת אותנו שמשה נאלץ להסיע אותם נגד רצונם.
התחנה הראשונה שאליה הם הגיעו נקראת מִדְבַּר שׁוּר, שזהו אזור מדברי ששוכן ממש על גבול מצרים. הם צעדו שם, והתורה מספרת שוְלֹא מָצְאוּ מָיִם. אולי אתם שואלים את עצמכם איך עם שלם יכול לשרוד במדבר החם שלושה ימים בלי לשתות? מתברר שבני ישראל מילאו מים בכלים שלהם עוד לפני שעזבו את ים סוף, אבל המים האלה פשוט נגמרו ביום השלישי. חוסר המים לא קרה בטעות, אלא היה מבחן מיוחד מאת ה' שנועד ללמד את העם לבטוח בו ולדעת שהוא תמיד שומר עליהם ודואג להם.
חכמים מסבירים שיש כאן עוד סוד חשוב: המים משולים לתורה. ההליכה של שלושה ימים בלי מים גרמה לעם לעייפות ולריחוק רוחני. מתוך האירוע הזה נולדה תקנה חשובה שאנחנו שומרים עליה עד היום בבתי הכנסת, לקרוא בתורה בימי שני, חמישי ושבת. כך מובטח שעם ישראל לעולם לא יעבור שלושה ימים רצופים בלי ללמוד תורה, שהיא ממש כמו מים חיים לנשמה שלנו.