רוח קדים עזה שנשלחה מאת ה', המתוארת באופן ציורי כנשימת אפו של מלך כועס, וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ, שינתה את מערכות הטבע. המים שדרכם לזרום נֶעֶרְמוּ מַיִם והצטברו לערימות גבוהות, ויש המסבירים כי הם ממש קיבלו תבונה כדי להציל את ישראל וללכוד את המצרים, כאשר הם נִצְּבוּ כְמוֹ־נֵד נֹזְלִים ועמדו זקופים כחומה מוצקה. במקביל קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָם, ומי התהום העמוקים נקרשו כאבן וצפו אל פני השטח העליונים כדי ליצור שביל ישר ונוח. הקפאה זו יצרה דרך בטוחה שמנעה מבני ישראל ליפול למצולות, הטעתה את המצרים לחשוב שמדובר ביבשה, ושימשה ככלי ענישה כאשר הוטחו על הקרח הנוקשה.
שמות, פרק ט״ו, פסוק ח׳
פרשת בשלח
וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.