ניסיתם פעם לבנות קיר ממים? זה הרי בלתי אפשרי, כי מים תמיד נוזלים ונשפכים לכל עבר. אבל כשה' רצה להציל את בני ישראל, קרה נס עצום והטבע שינה את ההתנהגות שלו לגמרי. המילים וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ מתארות רוח חזקה מאוד שה' שלח. התורה משתמשת בשפה ציורית, כאילו מדובר בנשימה שיוצאת מהאף, כדי להסביר איך ה' השתמש ברוח הזו כדי לבצע את הרצון שלו. בדרך כלל רוח חמה ממיסה דברים, אבל כאן קרה נס מיוחד והרוח דווקא הקפיאה את המים.
בגלל אותה רוח, נֶעֶרְמוּ מַיִם, כלומר המים נאספו והצטברו לערימות גבוהות, ממש כמו ערימות של חיטה. במקום להישפך, המים נִצְּבוּ כְמוֹ־נֵד נֹזְלִים, כלומר הם עמדו פתאום זקופים ויציבים כמו חומה גבוהה משני צדי הדרך.
אבל איך בני ישראל יכלו ללכת בתוך הים העמוק בלי ליפול מטה או לשקוע בבוץ? כאן קרה נס נוסף, קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָם. המים העמוקים ביותר קפאו והפכו למוצקים וקשים כמו אבן. הקרח הזה יצר עבור בני ישראל שביל ישר, נוח ויבש שעליו הם יכלו לצעוד בבטחה מבלי לרדת לעומק הים. המצרים שרדפו אחריהם לא הבינו שהם צועדים על מים קפואים וחשבו שזו יבשה רגילה, וכשהמים חזרו למקומם, הקרח הקשה סייע להעניש אותם על מה שעשו לבני ישראל.