שמות, פרק ט״ו, פסוק כ״א

שמחת ההצלה מגיעה לשיאה כאשר מרים מובילה את הנשים לשירה המבטאת את חלקן המהותי בנס, כשהמילה וַתַּעַן מציינת שירת מענה שבה שרה מרים את השירה כולה, או הבהרה לנשים שהשמחה היא רוחנית לה' ולא על ביזת הרכוש. הפנייה במילה לָהֶם בלשון זכר מכוונת אל הגברים שלהם ענו הנשים, או שנועדה להדגיש את השוויון הרוחני המוחלט והטהרה ששררו באותו מעמד. התמקדות השירה במפלת המצרים, סוּס וְרֹכְבוֹ, מדגישה שהפלא האמיתי שעליו הודו הנשים היה הנקמה העל טבעית באויב, שכן עצם ההצלה הייתה מובנת מאליה בזכות צדקתן. אזכור הסוּס נועד ללמד שכשם שחיית הרכיבה נענשה עם הרוכב, כך הנשים המסייעות למשפחתן בלימוד תורה זוכות לשכר מלא, במעמד רוחני שרומם אותן וכיפר על חטאיהן.