הציווי בפסוק מפרט את אריגי הקודש שהוכנו עבור המשכן, תוך יצירת הבחנה ברורה בין סוגים שונים של בדים. המוקד המרכזי שנידון בהרחבה הוא זיהויים ומטרתם של בגדי השרד, אשר מוזכרים בנפרד מן הבגדים המיועדים לאהרן ולבניו.
הגישה המרכזית בקרב רבים מן הפרשנים [רש"י, אבן עזרא, רשב"ם, בכור שור, רלב"ג, שד"ל, נתינה לגר] היא כי אין מדובר כלל בבגדי כהונה הנלבשים על גוף האדם, אלא בבגדים שנועדו לכסות את כלי הקודש – הארון, השולחן, המנורה והמזבחות – כדי להגן עליהם מפני גשם ואבק בזמן מסעות בני ישראל במדבר. חיזוק לגישה זו נמצא בעובדה שבגדים אלו נארגו מחוטי תכלת, ארגמן ותולעת שני בלבד, ללא חוטי פשתן (שש) שהיו חלק בלתי נפרד מכל בגדי הכהנים [רש"י, ביאור יש"ר].
באשר למשמעות המילה השרד, יש המפרשים אותה על בסיס השפה הארמית כמעשה רשת, קלעים או אריגים עשויים נקבים [רש"י, רשב"ם, לבוש האורה, ביאור שטיינזלץ]. אחרים קושרים את המילה לשורש ש.ר.ד, במשמעות של שארית או פליט. לפי פירוש זה, לאחר סיום מלאכת המשכן נותרו בידי האומנים חומרי גלם, ומהעודפים הללו הם ארגו יריעות פשוטות ללא מידות מוגדרות מראש, אשר שימשו בהמשך ככיסויים למסעות [חזקוני, הכתב והקבלה, אדרת אליהו].
מנגד, קבוצת פרשנים אחרת דוחה בתוקף את הגישה שמדובר בכיסויי מסעות, ומציינת כי במסורת התלמודית בגדים אלו מזוהים בבירור כבגדי הכהונה עצמם [רמב"ן, הטור הארוך, דעת זקנים, רבנו בחיי, פרדס יוסף, ברכת אשר על התורה]. לטענתם, לא ייתכן שה' יצווה על הכנת כיסויים מבלי לפרט את מידותיהם או את כמותם, מה גם שהביטוי "לשרת בקודש" המופיע בהקשרם מתייחס לעבודת הקורבנות הפנימית, ולא לנשיאת משאות מחוץ למשכן [רמב"ן, הטור הארוך, רש"ר הירש].
לפי גישה זו, משמעות המילה השרד נובעת אף היא מן המילה "שריד", אך במובן של ייחוד והבדלה. אלו הם "בגדי ייחוד" או בגדי מלכות, שנועדו להבדיל ולרומם את הכהן הגדול – היחיד והמיוחד בדורו – משאר העם, ולציין את פרישתו המוחלטת לטובת עבודת הקודש [רמב"ן, הטור הארוך, רש"ר הירש]. דעה נוספת משלימה רעיון זה ומציעה כי המילה נגזרת מלשון שירות, שכן אלו בגדים שנועדו לשרת את כלי הקודש [רבנו בחיי, רלב"ג].