הקמת המשכן לא הייתה פרויקט בנייה טכני, אלא יצירה רוחנית עמוקה שדרשה אדריכל בעל שיעור קומה נבואי. בחירתו של האומן הראשי מוצגת כהתערבות אלוהית ישירה, המקפלת בתוכה סודות של יצירה, השגחה וכפרה.
המילה רְאֵה מתפרשת במקורות בכמה רבדים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בהפניית תשומת הלב לפלא עצום: בני ישראל היו עבדים במצרים, עסקו בעבודת פרך של חומר ולבנים, ולא נחשפו מעולם לאומנויות עדינות של צורפות, חריטה וריקמה. הימצאותו של אדם הבקיא בכל המלאכות המורכבות הללו היא בגדר נס גלוי המעיד על השגחה אלוהית [רמב"ן, רבנו בחיי, הטור הארוך, רש"ר הירש]. בנוסף, הציווי נועד להראות למשה כי ה' כבר הכין אומן יחיד ומיוחד שיפקח על כל המלאכות, ואין צורך לחפש בעלי מקצוע שונים [העמק דבר]. פרשנים אחרים מסבירים כי הראייה כאן היא רוחנית, התבוננות בעין השכל וברוח הקודש [אבן עזרא, כלי יקר], או שהיא משמשת כלשון הכרזה ומינוי מיידי [קאסוטו].
כיוון נוסף לפירוש המילה רְאֵה קשור להנהגת הציבור. ה' אומר למשה לראות אם בצלאל הגון וראוי בעיניו, ומורה לו לשאול גם את העם האם המינוי מקובל עליהם, שכן הכלל הוא שאין ממנים מנהיג או פרנס על הציבור מבלי להתייעץ עמו תחילה [הטור הארוך, תורה תמימה, שפתי כהן, ברכת אשר].
הביטוי קָרָאתִי בְשֵׁם מצביע על בחירה ייעודית, מינוי פומבי והקדשה בלעדית לתפקיד הקדוש [רש"י, ספורנו, שד"ל, גור אריה, רש"ר הירש, נתינה לגר]. ה' מעיד כי הוא מכיר את כוחות הנפש הפנימיים של בצלאל, שכן רק הבורא יודע את שיעור היכולת האמיתי הטמון בלב האדם [ביאור יש"ר]. קריאה זו אינה החלטה של הרגע, אלא ייעוד שנקבע מראש עוד מששת ימי בראשית, וה' קרא לשורש נשמתו שבשמים כדי להשפיע עליה חכמה בארץ [רמב"ן, רבנו בחיי, חומת אנך, צרור המור].
שמו של בְּצַלְאֵל אינו מקרי, והפרשנים מסכימים כי הוא מעיד על מהותו: הוא זה ששהה "בצל אל". המשכן נתפס כבבואה של מעשה בראשית, ובצלאל זכה להבין את סודות היצירה, ולדעת לצרף את האותיות הרוחניות שבהן נבראו שמים וארץ [כלי יקר, אור החיים, רבנו בחיי, תורה תמימה, מלבי"ם, שפתי כהן]. חלק ניכר מהפרשנים מציינים מסורת ולפיה בצלאל היה נער צעיר כבן שלוש עשרה בלבד בעת בניית המשכן. גילו הצעיר נועד להדגיש שחכמתו לא נבעה מניסיון חיים או מלמידה טבעית, אלא מרוח אלוהים שמילאה אותו [רבנו בחיי, תורה תמימה, שפתי כהן, אבי עזר], אף שיש מי שהסתייג מתיאור גילו הצעיר בשל חוסר סבירות טבעית [אבן עזרא]. הסבר נוסף ומרתק לשמו הוא רמז לכך שהמשכן נועד להיות מבנה ארעי, כעין "צל" חולף, כדי שאם ישראל יחטאו בעתיד, ה' ישפוך את חמתו על העצים והאבנים של המשכן, ולא יכלה חלילה את העם עצמו [שפתי כהן].
הפסוק מפרט את ייחוסו המשפחתי: בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר. לשמות אלו יש משמעות סמלית רציפה: בצלאל עשה צל לאל, אורי עשה מקום לאור האלוהי, וחור רמז לכך שישראל נעשו בני חורין מעוון העגל [אור החיים]. אזכור סבו, חור, בולט במיוחד. הפרשנים מסבירים כי חור נהרג כשניסה למנוע מבני ישראל לחטוא בחטא העגל. מכיוון שבניית המשכן נועדה בראש ובראשונה לכפר על חטא זה, התורה מזכירה את חור כדי לחלוק כבוד למסירות נפשו, וכך דווקא נכדו הוא שזוכה לבנות את המשכן המכפר [הדר זקנים, דעת זקנים, חזקוני, ברכת אשר, שטיינזלץ]. מסיבה זו גם הוצרך משה להתייעץ עם העם לגבי המינוי, שכן בניית המשכן על ידי נכדו של האיש שהם הרגו עלולה הייתה לעורר בהם בושה וזיכרון כאוב, אך העם קיבל זאת בהסכמה מלאה כדי להשלים את תהליך הכפרה והתשובה [חתם סופר].