דיבור אלוהי זה מהווה נקודת מעבר בפרשיות בניית המשכן. לאחר סיום מתן כלל ההוראות הטכניות להקמת המקדש, נותר כעת למנות את האומנים המבצעים ולהעניק את לוחות העדות האלוהיים שיונחו בתוכו [רש"ר הירש]. הצורך באמירה מפורשת מאת ה' נבע ממתיחות ומחלוקות שהיו בעם סביב זהות בוני המשכן. משה רבנו היסס למנות את בצלאל לתפקיד, שכן בצלאל היה קרוב משפחתו, ומשה חשש מפני טענות על מינוי מקורבים. במקביל, התעוררו ספקות בקרב העם האם ייתכן שאנשים שבילו את שנותיהם בעבודת פרך בחומר ובלבנים במצרים מסוגלים כעת לבצע עבודות אומנות עדינות בזהב ואבנים יקרות. בנוסף, היו כאלה שטענו כי אהליאב מוכשר יותר וראוי להנהיג את המלאכה [אברבנאל].
לכן, וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה, כדי להכריע את הספקות ולהבהיר שהבחירה באומנים היא אלוהית ומוחלטת. בצלאל ואהליאב נבחרו לתפקידם פשוט משום שלא היו אנשים כמותם בכל ישראל [אבן עזרא]. ה' הבהיר למשה כי הוא זה שיצק בבצלאל רוח אלוהים פלאית, אשר יצרה אצלו שילוב נדיר ביותר: בניגוד לטבע האנושי הרגיל, שבו אנשי רוח והוגים מתקשים בעבודות כפיים, ואילו בעלי מלאכה חסרים לעיתים הבנה עיונית עמוקה, בצלאל ניחן גם בחכמה רוחנית ותיאורטית שאפשרה לו להבין את סודות המשכן ורמזיו, וגם בכישרון מעשי וטכני יוצא דופן לבצע בעצמו כל סוג של מלאכה, מעבודות צורפות עדינות ועד חטיבת עצים וסיתות אבנים [אברבנאל].