בניית המשכן לא הייתה רק מיזם אדריכלי ואומנותי, אלא יצירה סמלית ורוחנית עמוקה המקבילה לבריאת העולם כולו. משום כך, בצלאל, שמונה לנהל את המיזם הנכבד, נדרש להרבה יותר מכישרון טכני; הוא היה זקוק להשראה אלוהית ולהבנה של הסודות הצפונים בבריאה, כדי שהרעיונות הרוחניים יעמדו לנגד עיניו בזמן העשייה [מלבי"ם, רש"ר הירש, שטיינזלץ].
המושג רוח אלהים מתפרש בקרב חלק מהפרשנים כרוח של נבואה ורוח הקודש [רש"י, מלבי"ם, אוהב גר]. עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי הרקע הקודם של בצלאל. גישה אחת גורסת כי בצלאל לא ידע דבר בתחילה, וה' מילא אותו בבקיאות זו בדרך נס ובתורת נבואה, שאף נשכחה ממנו לאחר סיום העבודה [צפנת פענח]. מנגד, יש הסבורים כי השפע האלוהי ניתן רק למי שכבר הכין את עצמו וקנה חכמה בסיסית [רלב"ג], וכי ריבוי החכמות מעיד שבצלאל היה אדם בוגר ומלומד ולא נער [אבן עזרא הקצר]. גישה נוספת רואה בתיאור זה הדגשה של העשייה האנושית בדרך הטבע, בניגוד לאגדות העמים הקדומים שייחסו את בניית מקדשיהם לאלים עצמם [קאסוטו].
הפסוק מפרט שלוש תכונות שכל עליונות שהוענקו לבצלאל: בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת. הפרשנים מסכימים כי אלו הן אותן שלוש מידות יסודיות שבהן ברא ה' את השמים ואת הארץ. הענקתן לבצלאל מלמדת שהוא הבין את סודות המשכן העמוקים, ואף ידע לצרף את האותיות שבהן נברא העולם [העמק דבר, תורה תמימה, מלבי"ם, רקנאטי].
הפרשנים מציעים מספר דרכים להבחין בין שלוש התכונות הללו. מבחינה לימודית ומעשית, בְּחָכְמָה היא הידע שאדם לומד מאחרים [רש"י], או המומחיות והיכולת לצייר בראש את צורות הטבע [קאסוטו, ביאור יש"ר]. וּבִתְבוּנָה היא היכולת להבין דבר מתוך דבר ולפתור בעיות, וכן הכישרון להבין את ההוראות הקצרות של התורה ולהרחיב אותן לכלל מעשה [רש"י, קאסוטו, ביאור יש"ר]. וּבְדַעַת היא רוח הקודש והשגת הסודות העמוקים, או לחלופין, סך הניסיון המצטבר תוך כדי העבודה [רש"י, ביאור יש"ר, קאסוטו].
בנוסף להסברים אלו, יש המקבילים את שלוש התכונות לחלקי המוח השונים: החכמה מאחור, התבונה באמצע והדעת בחזית [אבן עזרא]. פירוש אחר קושר את המושגים בפסוק לארבעת יסודות העולם: החכמה כנגד האוויר והמחשבה, התבונה כנגד האש הנדרשת לצורפות, הדעת כנגד המים שמהם נמשות האבנים הטובות, והמלאכה כנגד העפר המעניק ממשות פיזית ליצירה [שפתי כהן].
לסיום, הכתוב מוסיף וּבְכָל מְלָאכָה. תוספת זו באה להדגיש את ייחודו של בצלאל; בעוד שחכמים והוגים רבים אינם בקיאים כלל בעבודת כפיים, בצלאל שילב בין חכמה מופשטת וסודות עליונים לבין אומנות מעשית ויכולת ביצוע בפועל של כל סוגי המלאכות [אבן עזרא, העמק דבר, מלבי"ם, ביאור יש"ר].