שמות, פרק ל״ה, פסוק ב׳

אזהרת השבת ניתנת רגע לפני תחילת העבודה על המשכן כדי ללמד באופן נחרץ שבנייתו אינה דוחה את יום המנוחה. הציווי לעבוד שֵׁשֶׁת יָמִים מנוסח במילה תֵּעָשֶׂה בלשון סבילה, כדי להדריך את האדם לעבוד מבלי להשתעבד לחומר, ומתוך הבטחה ששמירת השבת תביא ברכה למלאכת החול שתיעשה בסיוע ה'. לעומת זאת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ, שכן השבת מקודשת בעצמה, והכפילות שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהֹוָה מלמדת שיש להקדיש את היום לה' וללימוד תורה, תוך הימנעות מדיבור של חול והוספת זמן מחול על הקודש. הפסוק נחתם באזהרה לפיה כׇּל־הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת, המבהירה כי עונש המוות יחול על כל יצירה חומרית שתושלם בעיצומו של יום השבת, אפילו אם נעשתה לשם מצווה גדולה.