הביטוי אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה (כלומר, אותן) מתאר את ההתעלות הרוחנית והביטחון שבעזרתם ניגשו וְכׇל הַנָּשִׁים לעבודת הקודש, מסירות שבזכותה שרתה שכינה בישראל. נשים אלו בחרו בְּחָכְמָה לעסוק דווקא בחומר הצנוע של שער העיזים המהווה את הבסיס המגן על המשכן, וטָווּ אֶת הָעִזִּים במיומנות רבה, שכן מלאכה זו קשה מטוויית צמר רגיל. חכמה יתרה זו באה לידי ביטוי בכך שהן טוו את השערות ישירות מעל גבי העיזים בעודן בחיים, מבלי לגזוז אותן קודם לכן. שיטת טווייה ייחודית זו שמרה על הברק, הניקיון והטהרה של החומר, ואף יצרה עודף מלאכה שאפשר לנשים לתרום למשכן מתוך רכושן הפרטי והבלעדי.
שמות, פרק ל״ה, פסוק כ״ו
פרשת ויקהל
וְכׇ֨ל־הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחׇכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.