רשימת כלי הקודש הפנימיים של המשכן מגיעה כאן לסיומה, תוך קיבוץ פריטים בעלי קשר רעיוני ומעשי, רגע לפני המעבר לתיאור מבנה הכניסה לאוהל. בניגוד לציווי המקורי בפרשת תצווה, שם הופיע מזבח הזהב בנפרד בסוף הציוויים, בפסוק זה נמנה מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת יחד עם שאר כלי ההיכל הפנימיים כדוגמת השולחן והמנורה [ברכת אשר על התורה], ובכך מושלם אזכורם של כלל כלי הקודש [אבן עזרא]. מבחינת קריאת הפסוק, המילה הַקְּטֹרֶת מוטעמת בשני טעמי פשטא [מנחת שי].
הכתוב כורך יחד את שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה ואת קְטֹרֶת הַסַּמִּים ומצביע על קשר הדוק ביניהם [רש"ר הירש]. חיבור זה נובע מכך שלהכנת שמן המשחה משתמשים בחלק מסממני הקטורת, ושניהם יחד נצרכים לעבודת מזבח הקטורת [ביאור שטיינזלץ]. פריטים קדושים אלו היו מוכנים ומונחים במקומם הראוי, בחלל שבין הפרוכת הפנימית לבין מסך הפתח [אבן עזרא].
לבסוף מוזכר מָסַךְ הַפֶּתַח, שהוא למעשה וילון שנועד לכסות את פתח המשכן בצדו המזרחי. וילון זה נדרש משום שבצד זה של המשכן לא הוצבו קרשים ולא נפרסו יריעות מבניות כפי שהיו בשאר צדדיו [רש"י].