הפסוק עוסק במערכת האריגים ובגדי הקודש של המשכן, ומבחין בין סוגים שונים של לבוש וכיסויים שנועדו לעבודת הקודש ולמשרתים בה.
המוקד המרכזי בפירוש הפסוק הוא ביאור המונח בגדי השרד, שסביבו התגבשו שתי גישות פרשניות עיקריות. הגישה המרכזית על פי הפשט [רש"י, רשב"ם, אבן עזרא וביאור יש"ר] היא שמדובר בכיסויים המיועדים לעטוף את כלי המקדש – כגון הארון, השולחן, המנורה והמזבחות – בזמן מסעות בני ישראל במדבר. לפי קו זה, המילים לשרת בקדש מתפרשות כשימוש הנעשה לצורכי הקודש, שמירתו והטיפול בו.
לעומת זאת, גישה אחרת המבוססת על דברי חז"ל בתלמוד [תורה תמימה, העמק דבר, פרדס יוסף וברכת אשר] מזהה את בגדי השרד עם בגדי הכהונה עצמם. פרשנים אלו מצביעים על קשיים בגישת הפשט: ראשית, המילה לשרת מעידה על עבודה ושירות פעיל, משמעות שאינה מתאימה למצב של אריזת כלים למסע [פרדס יוסף]. שנית, מבחינת סדר הכתוב, קשה להבין מדוע התורה תקדים את אזכור כיסויי המסע לבגדי הכהונה החשובים [ברכת אשר].
לאור הזיהוי עם בגדי הכהונה, המפרשים מציעים משמעויות שונות למילה השרד. יש הדורשים זאת מלשון "שריד" ופליט, שכן אלמלא הכפרה המושגת על ידי הקרבנות שמקריבים הכהנים הלבושים בבגדים אלו, לא היה נשאר מישראל שריד [תורה תמימה, פרדס יוסף]. פירוש אחר מסביר את המונח על רקע טכני של מלאכת האריגה: הבגדים נארגו מראש כשהם חלולים כדרך לבישתם, ושאריות הבד שנותרו מהם ("משרדין") חוברו לבגד במעשה מחט, כפי שנעשה בבתי הידיים [תורה תמימה]. כיוון נוסף קושר את המילה למושג של גניזה, כלומר בגדים שנגנזים לאחר שימושם ונשארים כ"שריד". תחת הגדרה זו נכנסים בגדי הלבן של הכהן הגדול ביום הכיפורים, וכן כיסויי הכלים שנגנזו לאחר הכניסה לארץ ישראל [העמק דבר].
כדי ליישב בין הגישות ובין חלקי הפסוק, יש המציעים כי בגדי השרד אינו מצביע על פריט אחד ספציפי, אלא מהווה שם כולל לכלל ענייני הטקסטיל הקשורים לעבודת הקודש. לפי הבנה זו, הקטגוריה הרחבה של בגדי השרד מכילה בתוכה גם את יריעות הכיסוי למסעות, וגם אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ – שהם בגדי הכהונה המפורשים בהמשך הפסוק ומיועדים לאהרן ובניו [שטיינזלץ, העמק דבר].