תרומת החומרים להקמת המשכן כללה גם נוזלים וסממנים נדירים שנועדו לעבודות הקודש הפנימיות ביותר. חומרים אלו, הַבֹּשֶׂם וְהַשָּׁמֶן, היו יקרים ובעלי ערך רב במיוחד באותו זמן ובאותו מקום במדבר [ביאור שטיינזלץ]. המילה בֹּשֶׂם מופיעה כאן בלשון יחיד כשם קיבוצי, הכולל בתוכו את מגוון סוגי הבשמים [קאסוטו].
השגת שמן זית זך ואיכותי בתנאי המדבר עוררה תהייה. ההסבר הוא שבני ישראל קנו זיתים גולמיים משבטי נוודים שחיו בנאות המדבר, והפיקו מהם את השמן בעצמם כדי להבטיח את טהרתו ואת כשרותו, אף שעדיין נותר פלא כיצד וידאו שהזיתים נמסקו דווקא מצמרות העצים כנדרש להפקת השמן המובחר ביותר [ברכת אשר על התורה].
השמן יועד לשתי מטרות מרכזיות. המטרה הראשונה היא לְמָאוֹר (מילה שהאות למ"ד בה מנוקדת בשווא [חזקוני]). הדרישה להדלקת אור במשכן מעלה את השאלה הפילוסופית האם ה' אכן זקוק לאור גשמי [שפתי כהן].
המטרה השנייה היא וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שמן זית במידה מדויקת של "הין" [רשב"ם]. שמן זה נועד לקדש את המשכן וכליו, וסימל את סגולת המשיחה והגדולה שבה נמשחו הכוהנים הגדולים והמלכים [בכור שור].
סדר הופעת החומרים בפסוק שונה מהסדר שבו הוזכרו בציווי המקורי, שם השמן הוזכר לפני הבשמים. שינוי זה בא ללמד על מסירותם של נשיאי השבטים: הם התעקשו לתרום בעצמם את מידת השמן המדויקת שנועדה לשמן המשחה, ולא הניחו לאיש מלבדם לתת אותו, למרות ששמן רגיל היה מצוי בנמצא [העמק דבר].
לבסוף, החלק הנותר יועד וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים, הקטורת המקודשת שהוקטרה על גבי מזבח הזהב שניצב לפני ולפנים בתוך המשכן [בכור שור].