החומרים הנדרשים למלאכת המשכן כללו סוגים שונים של אריגים יוקרתיים, צמר צבוע, פשתן ושיער בעלי חיים.
האריגים הצבועים כללו שלושה גוונים עיקריים שנטוו מצמר כבשים:
תְכֵלֶת הוא צמר הצבוע בגוון כחול עמוק וכהה, שהופק מדם של חילזון [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, ישנה דעה כי המילה אינה מתייחסת רק לצמר הצבוע, אלא לעצם החילזון שממנו מפיקים את הצבע, שכן תהליך הצביעה עבור המשכן ובגדי הכהונה דרש כוונה מיוחדת ומפורשת "לשמה" [צפנת פענח].
אַרְגָּמָן הוא צמר הצבוע בצבע אדום הנוטה לסגול. זהו צבע יקר מאוד שהופק מסוגים שונים של חלזונות [ביאור שטיינזלץ], ויש המזהים את מקורו בצבע המופק מעלה של צמח הארגמן [צפנת פענח].
תוֹלַעַת שָׁנִי הוא צמר הצבוע באדום זוהר, המופק מכנימות [ביאור שטיינזלץ] המצויות בהרים. מבחינה לשונית, המילה שָׁנִי מופיעה כאן ביחיד (ללא האות מ"ם), בניגוד למקומות אחרים במקרא שבהם היא מופיעה בלשון רבים כ"שנים" [אבן עזרא].
הלכה ייחודית הנוגעת לחומרי הצמר הללו היא שהצמר היה חייב להיגזז מן הכבשים בעודם בחיים ולא מבעלי חיים מתים. בדומה לכך, גם היצורים שמהם הופק הצבע עצמו היו צריכים להיות יצורים חיים [צפנת פענח].
לצד אריגי הצמר הצבועים, נדרשו גם חומרים נוספים: שֵׁשׁ שהוא פשתן נקי, ועִזִּים שהוא שיער עזים קלוע [ביאור שטיינזלץ].