פסוק זה משמש כגשר מעבר, המעביר את המוקד מאזהרות השבת אל המשימה המרכזית שלשמה התכנס העם: הקמת המשכן. משה אוסף את האומה כולה כדי להעביר להם את ההוראות המדויקות שקיבל מה'.
משה מחדש את נאומו לאחר ההפסקה הקצרה שבה עסק בהלכות שבת. השימוש במילים זֶה הַדָּבָר נועד להחזיר את קשב השומעים אל הנושא המרכזי שלשמו התכנסו [קאסוטו], ובשלב זה משה מתחיל לפרט בפני העדה את ההוראות המעשיות של ציווי ה' [אבן עזרא, ביאור יש"ר].
פנייתו של משה היא אֶל כָּל עֲדַת בני ישראל. התכנסות כוללת זו נועדה להבטיח שהמסר יגיע לכולם, כולל הנשים והילדים, שכן גם מהם ציפו להשתתף וקיבלו תרומות למלאכת המשכן [אור החיים, צפנת פענח].
הביטוי זֶה הַדָּבָר מצביע על אופייה הייחודי של נבואת משה. בעוד שנביאים אחרים התנבאו בלשון "כה אמר ה'", משה התנבא בראייה ברורה, כאילו הוא מצביע באצבעו על הדבר עצמו. יש המפרשים כי שימוש זה מעיד שמשה חזר למדרגתו הנבואית העליונה לאחר שירד ממנה בעקבות חטא העגל [פרדס יוסף]. עם זאת, גישה אחרת גורסת כי בהקשר הספציפי של המשכן, ביטוי זה אינו מעיד בהכרח על מעלה נבואית יתרה מנביאים אחרים, אלא נובע מכך שה' הראה למשה בהר את תבנית המשכן המוחשית, ולכן משה מתאר בדיוק את המודל שראו עיניו [כלי יקר].
המשך הפסוק, אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר, דורש הבהרה, שכן שרשרת המסירה אינה מפורשת במלואה. הפרשנים מסבירים שהכוונה הנסתרת היא: ציווה ה' לי (למשה) לאמור לכם (לישראל) [רש"י, מזרחי, גור אריה]. משה מדגיש כי מדובר בציווי אלוהי ישיר כדי למנוע כל חשד שמא יזם את בניית המשכן מדעתו, רק כדי לפאר את אהרן אחיו בבגדי כהונה מכובדים [משכיל לדוד]. כמו כן, הציווי היה שמשה יעביר את הדברים באופן פומבי ובקהל רב [שפתי חכמים].
החזרה וההדגשה על המילה לֵאמֹר מלמדת לקחים עמוקים על מהות התרומה למשכן. ראשית, מכיוון שהמשכן נבנה מנדבות הלב, ההוראה הייתה שהאדם ינדור ויקיים את נדבתו מיד, ללא עיכוב שעלול להוביל למכשול ולחטא [אור החיים, שפתי כהן]. שנית, בניגוד למתן צדקה רגיל שעדיף שייעשה בסתר, את התרומות למשכן ציווה ה' לפרסם ולהגיד בקול, כדי לחלוק כבוד לתורמים [פרדס יוסף]. לבסוף, ההדגשה על האמירה באה ללמד שה' מעניק שכר על עצם הדיבור, המחשבה והכוונה הטובה, וכן על פעולת השכנוע של אחרים לתרום, עוד לפני המעשה הפיזי עצמו, ובלבד שהדבר נעשה לשם שמיים ולא לשם התפארות [שפתי כהן, פרדס יוסף].