שמות, פרק ל״ה, פסוק ד׳

לאחר האזהרה על השבת, שב משה אל המטרה המרכזית של הכינוס ופונה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, גברים, נשים וטף, בקריאה משותפת לתרום לבניית המשכן. הוא משתמש בביטוי זֶה הַדָּבָר כדי לקשר חזרה לנושא, ומעיד בכך על מדרגת נבואתו הברורה ששבה אליו לאחר חטא העגל, או כדי להצביע באופן מוחשי על תבנית המשכן שהראה לו ה'. משה מדגיש כי זהו הציווי אֲשֶׁר צִוָּה ה' אותו להעביר לעם, כדי להבהיר שמלאכת המשכן והכנת בגדי הכהונה לאהרן אינן יוזמה אישית לפיאור משפחתו אלא גזירה אלוהית. הכפילות של המילה לֵאמֹר מלמדת שהעם זוכה לשכר גם על עצם המחשבה והדיבור על הנתינה, ובלבד שהתרומה תינתן כנדבה חופשית ומממון כשר ונקי.