שמות, פרק ל״ה, פסוק כ״ב

במהלך ההתנדבות למשכן וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים, כאשר הנשים מיהרו לצעוד בראש והגברים נלוו אליהן כדי לאשר את נדבתן הגדולה, או כדי לצרף את תרומתם לזו של הנשים שלא חטאו בעגל. כֹּל נְדִיב לֵב ששמח בנתינה מסר את תכשיטיו היקרים, והם הֵבִיאוּ חָח המשמש כצמיד או סיכה, וָנֶזֶם לאף או לאוזן, וְטַבַּעַת אצבע, וְכוּמָז שהוא תכשיט לזרוע, לחזה או לגוף. הנשים מסרו כָּל כְּלִי זָהָב ולא הותירו לעצמן דבר, בעוד שהגברים תרמו חומרי גלם, מטבעות או שברי כלים. על כן נאמר על הגברים וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיהֹוָה, שכן בשל חשיבותו וטהרתו של הזהב היו מניפים אותו כלפי מעלה כדי להתפאר ביופיו ולשבח את המתנדב.