שמות, פרק ל״ה, פסוק כ״ד

ההשתתפות בהקמת המשכן הקיפה את כל העם, כאשר כׇּל־מֵרִ֗ים תרומה, כולל מי שפטור מהחובה, הפריש חלק מרכושו והשווה את מעמדו לפני ה', בין אם היה עשיר ובין אם עני. נתינת המתכות הנפוצות מוגדרת כהפרשת תְּר֤וּמַת כֶּ֙סֶף֙ וּנְחֹ֔שֶׁת פשוטה שהוקדשה בתור תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֑ה, בניגוד לזהב הנדיר שהונף בגאווה על ידי תורמיו. בנוסף, וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א אִתּ֜וֹ עֲצֵ֥י שִׁטִּ֛ים, בין אם היו אלה עצים שכבר החזיק ובין אם השיגם בסביבה, מסר אותם לְכׇל־מְלֶ֥אכֶת הָעֲבֹדָ֖ה עבור המבנה וכלי העץ מבלי לשמרם לרווח אישי. חתימת הפסוק במילה הֵבִֽיאוּ מעצימה את ההירתמות למשימה הלאומית ומבליטה את מסירותו של העם בעצם פעולת הנתינה.