יצא לכם פעם להשתתף במבצע איסוף תרומות? אולי הבאתם משחקים, בגדים או אפילו קצת דמי כיס. כשבני ישראל בנו את המשכן, כולם רצו להשתתף ולתת משהו משלהם.
תארו לעצמכם שהייתם יכולים לתרום זהב נוצץ. זהב היה דבר נדיר ויקר מאוד, ומי שתרם אותו הרגיש גאווה גדולה. אבל רוב האנשים תרמו כסף ונחושת, שהיו חומרים פשוטים יותר שבהם השתמשו ביומיום לקניית אוכל או להכנת כלים. בגלל שזה היה הכסף הרגיל שלהם, הם לא יכלו לתת את הכול, אלא רק להרים ולהפריש חלק ממנו. לכן התרומה הזו נקראת כׇּל־מֵרִים.
המילים האלו גם מלמדות אותנו שכולם, אבל ממש כולם, השתתפו. אפילו ילדים צעירים או אנשים מבוגרים מאוד. וזה לא משנה אם אדם עשיר תרם כסף או אדם עני תרם נחושת פשוטה. בעיני ה' התרומות שלהם שוות לגמרי, כל עוד הם נתנו אותן מכל הלב ובלי להתגאות.
חוץ ממתכות, אנשים תרמו גם עצים. מי שנִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים פשוט הביא אותם בשמחה. אף אחד לא שמר את העצים לעצמו כדי למכור אותם לאנשים אחרים ולהרוויח כסף. העצים האלו היו חשובים מאוד לְכׇל־מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה. עשו מהם לא רק את הקרשים והכלים של המשכן, אלא אפילו את כלי העבודה עצמם. המילה עבודה מזכירה לנו שזו לא הייתה סתם בנייה רגילה, אלא משימה חשובה של עם שלם ששמח לעשות את רצון ה'.
בסוף, המילה הֵבִיאוּ מראה לנו כמה אהבה, רצון טוב ומסירות היו לעם ישראל כשהם נתנו את התרומות שלהם למשכן.