שמות, פרק ל״ה, פסוק כ״ט

מסע איסוף התרומות למשכן נחתם באחדות לאומית ובשוויון מוחלט, כאשר כׇּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה התאחדו תחת התואר בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל כדי ללמד שכל התורמים שווים לפני ה'. המניע המרכזי לנתינה היה פנימי, שכן הלב הוא שנשא אֹתָם להתנדב בשמחה וללא חרטה, והם הֵבִ֧יאוּ את הרכוש כנְדָבָ֖ה חופשית ופרטית. אף על פי שאדם יחיד אינו יכול לתרום לְכׇל־הַמְּלָאכָ֔ה, ה' מצרף את המחשבה למעשה ומחשיב למי שהשתוקק לתת מעבר ליכולתו הכלכלית כאילו תרם למשכן כולו. העם מסר את התרומות באהבה לכל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה לַעֲשׂ֖וֹת בְּיַד־מֹשֶׁ֑ה, וקיבל ברצון שלם גם פרטים שמשה הוסיף מדעתו, מתוך כוונה טהורה להביא את התרומה לַיהֹוָֽה בלבד.