שמות, פרק מ׳, פסוק י״ח

וַיָּקֶם מֹשֶׁה בדרך נס אֶת־הַמִּשְׁכָּן, מונח המתייחס כאן לעשר היריעות הפנימיות שהיוו את עיקר המבנה, ובכך ביסס מערכת יחסים נצחית שבה נוכחות ה' שוכנת בעם. אף שיש דעה כי היריעות הוקמו תחילה, הגישה המרכזית גורסת שהפסוק מתאר את סדר הפעולות כפשוטו: תחילה וַיִּתֵּן אֶת־אֲדָנָיו, כלומר הניח את בסיסי הקירות שהיו זהים ולכן לא דרשו סדר מיוחד. לאחר מכן וַיָּשֶׂם אֶת־קְרָשָׁיו, בלשון המעידה על סידור מדויק והתאמה מושלמת בין הקרשים, וַיִּתֵּן אֶת־בְּרִיחָיו, הם המוטות שחיזקו את המבנה. לבסוף וַיָּקֶם אֶת־עַמּוּדָיו בכניסה, תוך השארת מרווח זמני להכנסת ארון הברית. התיאור החוזר של פעולות ההקמה, ללא כל אזכור של פירוק המשכן שנעשה באותם ימים, מבטא את העיקרון ההלכתי שיש לעלות בקדושה ולא לרדת.