שמות, פרק מ׳, פסוק י׳

פעולת וּמָשַׁחְתָּ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה נעשית בדרך של גדולה ומלכות, והופכת את המזבח ממבנה חומרי למוקד פעיל של עבודה רוחנית. קידוש הכלים, וְאֶת כָּל כֵּלָיו, מלמד שכוחם וכוח המזבח לקדש מותנה בכוונה מפורשת, ואינו פועל על בשר חולין שהונח עליהם בטעות. הפעולה של וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ מקיפה גם את הכבש העולה אליו, כך שכל הנוגע בו מתקדש כאילו נגע במזבח עצמו. הקביעה וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים שוללת את המחשבה שמיקומו בחצר החיצונית מעיד על קדושה פחותה משל הכלים הפנימיים. המזבח זוכה לדרגת קדושה עליונה זו משום שמוקרבים עליו קרבנות קודשי קודשים, ומשום שיש לו כוח פעיל לקדש את כל מה שנוגע בו.