שמות, פרק מ׳, פסוק כ׳

הצבת הארון במשכן הופכת את מעמד הר סיני מאירוע היסטורי לנוכחות קבועה בעולם. משה וַיִּקַּח לגמרי לבדו את לוחות הברית ממקום שמירתם הזמני, וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת, הלא הם הלוחות המעידים על השראת השכינה, בהשכבה מאוזנת אֶל הָאָרֹן, ובכך העניק לארון הפיזי את קדושתו. לאחר מכן וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים, כלומר סידר את מוטות הנשיאה שכבר הוכנסו לטבעות כך שיבלטו עַל הָאָרֹן ויהיו מוכנים לנשיאה. לבסוף משה וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה כדי להמשיך את קדושת השכינה מבין הכרובים. פעולה זו בוצעה בעוד הארון בחוץ או כשהכפורת מונחת זמנית לרוחב, וזאת כדי להקל על הכנסתם יחד אל קודש הקודשים.