שמות, פרק מ׳, פסוק ט״ו

טקס הקדשת בני אהרן הופך את הכהונה ממינוי אישי של אדם אחד למוסד תורשתי נצחי. הציווי וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם נובע מכך שהבנים נולדו לפני ייסוד הכהונה ולא יכלו לרשת אותה באופן אוטומטי, ולכן נזקקו למשיחה אישית משלהם. הכפילות הלשונית וְהָיְתָה לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם מדגישה כי בניגוד לקידוש אישי, שמן המשחה מחיל את הקדושה על זרעם מעתה והלאה. בזכות כך הופכת המשיחה לִכְהֻנַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, והבנים שייוולדו בעתיד יירשו את התפקיד מאבותיהם ללא צורך בטקס חוזר. עם זאת, הבטחה זו מותנית בכך שהכהנים יהיו תמימים וללא פגם, כפי שהמילה מָשְׁחָתָם רומזת לפסול של בעלי מומים.