שמות, פרק מ׳, פסוק ט״ו

יצא לכם פעם לתהות איך תפקיד מאוד מיוחד הופך למסורת משפחתית שעוברת מאב לבן? ה׳ מצווה את משה לערוך טקס מיוחד לבנים של אהרן ולמשוח אותם בשמן. התורה אומרת וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם, כי הבנים האלה לא נולדו כוהנים, ולכן הם צריכים לעבור טקס מיוחד כדי להיכנס לתפקיד, ממש כפי שעבר אבא שלהם, למרות שהטקס של אהרן היה קצת שונה כי הוא הכוהן הגדול. המילים הכפולות וְהָיְתָה לִהְיֹת מלמדות אותנו שהטקס הזה לא נועד רק לבנים של אהרן באותו רגע, אלא לכל הילדים והנכדים שייוולדו להם אי פעם. מעכשיו, הכהונה תעבור באופן טבעי בירושה. המשמעות היא שכוהנים רגילים שייוולדו בעתיד כבר לא יצטרכו לעבור את טקס המשיחה, כי הם פשוט ייוולדו לתוך התפקיד החשוב הזה לִכְהֻנַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, כלומר לתמיד. למרות ההבטחה הנפלאה הזו, יש תנאי חשוב. המילה מָשְׁחָתָם מזכירה לנו מצב אחר בתורה שבו בעל חיים לא יכול להיות מוקרב בגלל שיש בו פגם. זה בא ללמד אותנו שהכוהנים יוכלו להמשיך בתפקידם המכובד רק כל עוד הם תמימים ושלמים, כדי שיוכלו לשרת את ה׳ בצורה הראויה והטובה ביותר.