יצא לכם פעם לעזור לבנות משהו ממש מיוחד, ולחכות לרגע האחרון כדי להוסיף את הקישוט הכי חשוב? כשבנו את המשכן והניחו את המנורה היפה מזהב במקום שלה, לא הדליקו אותה מיד בבוקר. קודם כל חיכו שכל המשכן יהיה בנוי ומוכן לגמרי, ורק כשהגיע הערב הגיע הרגע להדליק את הנרות. מי שזכה לעשות את התפקיד החשוב הזה ביום הראשון היה משה רבנו. המילה ויעל מספרת לנו שמשה הוא זה שהדליק את הנרות. למרות שאהרן הכהן כבר היה שם, משה עשה זאת כי ה' ציווה עליו באופן אישי לעשות את זה באותו יום מיוחד. הדלקת המנורה לא נועדה סתם כדי להאיר את החדר. זו הייתה פעולה קדושה וחשובה מאוד, ממש כמו להקריב קרבן לה'.
שמות, פרק מ׳, פסוק כ״ה
פרשת פקודי
וַיַּ֥עַל הַנֵּרֹ֖ת לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.