רגע שיאו של תהליך הקמת המשכן מביא עמו תופעה פלאית: המבנה הפיזי הושלם במלואו, אך מחסום אלוהי מונע אפילו מנביא הדור מלהיכנס אליו. נוכחות ה' מתגלה בעוצמה כזו, שהיא משנה לחלוטין את סדרי הגישה למקום המקודש.
הענן משמש כמטאפורה לאינסופיותו של ה', שאינה ניתנת להשגה ועוררת יראת כבוד והוד [חומש קה"ת]. באותה שעה ייחודית, כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן, הענן לא רק ריחף ממעל כפי שהיה בדרך כלל, אלא שכן על המשכן ממש ופרס את כיסויו גם על פתח האוהל [העמק דבר]. המילים וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן מלמדות כי הכבוד האלוהי הוא כה עצום עד שהוא מכיל ומקיף את המשכן בתוכו, ולא להפך [בכור שור].
מדוע בעצם משה לא יכול היה להיכנס? גישה אחת מסבירה זאת כחוסר יכולת פיזית ורוחנית. בניגוד למעמד הר סיני שם משה בא בתוך הענן, כאן המקום היה כה מלא בכבוד ה', עד שלא נותר בו כל חלל פנוי עבורו [אור החיים]. כדי להתגבר על קדושת הענן, ה' היה צריך כביכול לאחוז במשה ולהגן עליו כדי להכניסו [תורה תמימה].
לעומת זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים וְלֹא יָכֹל אינן מבטאות חוסר מסוגלות, אלא היעדר רשות. מרגע שהמשכן הוקם והתקדש, משה לא היה רשאי להיכנס אליו בכל עת שחפץ. היה עליו להמתין בחוץ עד שה' יקרא לו וייתן לו רשות להיכנס, כדרך ארץ של אדם הממתין להזמנה בטרם ייכנס לבית, דבר שאכן מתרחש מיד בתחילת חומש ויקרא [טור הארוך, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, פרדס יוסף, בכור שור, קאסוטו]. כאשר הכתוב מציין את אי היכולת לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, הכוונה היא לכניסה אל תוך היריעות, מחוץ לפרוכת המבדילה [ספורנו], למרות שלמשה היה מעמד מיוחד של "בן בית" שהורשה להיכנס גם לפני ולפנים כדי לכסות את הארון בטרם ייכנסו הכוהנים [אבן עזרא].
התורה מציגה לכאורה סתירה, שכן במקומות אחרים מתואר שמשה אכן נכנס לאוהל לדבר עם ה'. כדי ליישב זאת, הפרשנים מסבירים כי שכינת הענן העוצמתית המתוארת כאן הייתה תופעה זמנית וייחודית ליום חנוכת המשכן, שנועדה להראות את חיבתו העמוקה של ה' לישראל [רשב"ם, חזקוני, ביאור יש"ר]. לאחר אותה שעה, הענן הסתלק מן הפתח ועלה למעלה [רש"י, העמק דבר], או שצמצם את נוכחותו מכל חלל האוהל והתרכז אך ורק על ארון הברית שבין הכרובים. ברגע שהשכינה הצטמצמה למקומה, התאפשר למשה ולכוהנים להיכנס ולעבוד [רשב"ם, חזקוני]. יש אף שסבורים כי הענן של ימי החנוכה היה שונה לחלוטין מענן המסעות שליווה את העם במדבר, שבתוכו כן ניתן היה להיכנס [פענח רזא].
אירוע זה אינו עומד בפני עצמו. הוא מהווה המשך ישיר להתגלות בהר סיני, ומדגיש כי נוכחות ה' אינה אירוע חד-פעמי אלא מלווה את העם בהתמדה [קאסוטו]. יתרה מכך, סצנה זו מקדימה ומשתקפת מאוחר יותר בחנוכת בית המקדש הראשון שבנה שלמה, שגם בה הכוהנים לא יכלו לעמוד ולשרת מפני שענן כבוד ה' מלא את הבית [רשב"ם, חזקוני, קאסוטו]. ברובד הפנימי, קריאתו של ה' למשה מתוך הענן מלמדת שעל אף אינסופיותו של הבורא, הוא מאפשר לאדם להתקרב אליו. כל אדם נושא בקרבו בחינה של "משה", המאפשרת לו להתמסר לרצון ה' ולבוא בסודות התורה ובתפילה, למרות המסכים וההסתרות [חומש קה"ת].